כל יום אנחנו שומעים על עוד ועוד גיבורים, שחירפו את נפשם עבורנו לאחר טבח השבעה באוקטובר.
נפלה בחלקנו זכות גדולה, לפגוש אילן מאור, אביו של אחד מאותם הגיבורים, איתי מאור הי”ד, שנפל בקרב בגבורה ב-7.10 לאחר שהגן על קיבוץ נתיב העשרה מחדירת מחבלים ולחם באומץ גם באיזורים אחרים בעוטף, עד שנגמרה לו התחמושת ולא יכל עוד.
אז איך הכל התחיל?
נפגשנו במשרדי WIX בצומת גלילות (וזו ההזדמנות להודות לחברה על האירוח המדהים, ובכלל לניצן שליט שדאגה לנו לכל דבר שהיינו זקוקים ואף מעבר) לארח צוות חדש לסדרת מפגשי עיבוד.
מכירים ומתחילים ב"ניקוי הפילים"
בהתאספות ראשונית, הצטרפו חברי הצוות לעמית פייקובסקי – פסיכולוג קליני ויועצה המקצועי של העמותה, והילה יגיל סוכוי – עובדת סוציאלית, לחדר סגור ואינטימי ויצרו מעגל שיח בו החלו לספר על עצמם, להכיר, ולפתוח במעט את הפצעים.
לאחר מכן, יצאו למסדרון להתפנק בפינת הקפה ולהתענג מהארוחה שחיכתה להם.
הרצאת אורח
מידי עיבוד אנו משלבים פעילות או אורח חיצוני להרצאה/סדנה מרתקת, שתאפשר אווירה שונה ויציאה מהשיח “הכבד” למשהו אחר, שיכול למשוך לכיוונים אחרים – השראה, העשרה, מוטיבציה, גיבוש, ועוד.
הפעם, היה לנו העונג לארח את אילן מאור, אביו של איתי מאור ז”ל, גיבור ישראל. אילן לא מפספס רגע להנציח את בנו איתי, ומראה שאפשר גם לכאוב – וגם להרים ראש ולחייך. גם להתאבל, וגם להבין שהוא צריך להיות חזק, לדעת לחייך ולהתמודד, בכדי להנציח כראוי את היקר לו, כפי שהיה רוצה שיזכרו אותו.
בהרצאה פתוחה יחד עם כלל באי האירוע (איתן פלדמן – אחראי התפעול, דקל צור – מנכ”ל העמותה, שירלי בן יעקב – מתנדבת ממערך הליוויים שהגיעה לסייע, הצוות המקצועי, והלוחמים עצמם), הוא סיפר על הדרך שלו ושל משפחתו לקום מהאובדן והקושי, ועל ההתחייבות להמשיך את החיים, מתוך ידיעה ואמונה שזה מה שאיתי היה רוצה עבור משפחתו.
הוא שיתף את הלוחמים בערכים הרבים שלמד מאיתי הי”ד, שמסייעים גם לו במסע המאתגר הזה ואף השאיר מדבקות עם ערכים שונים ותמונה של איתי ז”ל לצידם – כדי שכל אחד ייקח איתו משהו מהערב הזה שיסייע לו להמשיך הלאה ולגבור על הקשיים.
אילן עודד את הלוחמים להמשיך ולהגיע למפגשי העיבוד, הדגיש את חשיבותם לחוסן הנפשי שלהם ושל כולנו, הסביר להם כיצד לגשת למשפחות שכולות והדגיש את העובדה שאיש לא ישפוט אותם על ארועים שהתרחשו בעת לחימה, או במילותיו שלו, “הכל גזירת שמיים ואין לשפוט אדם בצרתו ובנעליו בזמן אמת”.
האב השכול והלוחמים היו נרגשים מאד וניכר שהמפגש הזה העצים את כל הנוכחים.
עיניו הבורקות של אילן מאור, כשהוא נרגש מהאפשרות לחזק גיבורים אחרים באמצעות הגיבור שלו (ושל כולנו), ילוו אותנו לזמן רב, כשאת שיא הרגש ניתן היה לראות כאשר אחד מחברי הצוות שיתף בפניו שהכיר גם הוא את איתי.
