תמיר פלג, מייסד העמותה, מתמודד בעצמו עם פוסט־טראומה. מתוך החוויה האישית שלו – של התמודדות, חיפוש אחר יציבות, ושאיפה להפוך כאב למנוע של עשייה – נולדה גם העמותה, וגם הרצון להכיר ולהנגיש כלים טיפוליים שעשויים לסייע לאחרים במסע דומה.
אחד הכלים המרכזיים שבהם התמקד לאחרונה הוא הלוגותרפיה.
הלוגותרפיה פותחה על ידי ויקטור פרנקל, ניצול שואה ופסיכיאטר, ומבוססת על רעיון עמוק ופשוט: גם בתוך סבל ניתן למצוא משמעות. לא כדי להמעיט בכאב או לטשטש אותו, אלא כדי לא לאפשר לו להגדיר את כל סיפור החיים.
במקום לראות את האדם רק כקורבן של מה שעבר עליו, הלוגותרפיה מציעה נקודת מבט אחרת: לראות את המתמודד כמי שנמצא במסע, כמי שיש לו יכולת לבחור איך להמשיך מכאן, גם אם הדרך מורכבת.
בניגוד לגישות המתמקדות בעיקר בהפחתת סימפטומים, הלוגותרפיה שואלת שאלות אחרות כמו מה חשוב לאדם? מה נותן לו תחושת ערך?
חוסן וצמיחה לאחר טראומה
אחד המונחים המרכזיים בהקשר זה הוא “צמיחה פוסט־טראומטית”: תהליך שבו מתוך השבר וההתמודדות נוצרים עומק רגשי, תובנות חדשות ויכולת אחרת לפגוש את החיים.
הלוגותרפיה אינה עומדת לבדה. היא משתלבת בגישה רחבה יותר של טיפול רב־תחומי, הכוללת בין השאר CBT, פסיכותרפיה דינמית, טיפולים קבוצתיים ופרטניים, ומענים משלימים כמו היחידה לתגובות קרב של משרד הביטחון, המספקת תוכניות טיפול מותאמות אישית לחיילים משוחררים.
ייחודה של הלוגותרפיה בהתמודדות עם הלם קרב הוא ביכולתה לתת מענה לא רק לסימפטומים – אלא גם ל”ריק” שנוצר: תחושת ניתוק, אובדן כיוון, ריקנות, ולעיתים גם אובדן תקווה.
היא מציעה דרך לבנות מחדש עולם פנימי וחיצוני משמעותי, תוך הכרה בכאב – אך מבלי להפוך אותו לגורל בלעדי.
